E | ع | ע

חדשות זומו - עדכונים מהמסע

פסטיבל הניצוץ – בי"ס נופי הבשור

הנה זה מגיע:
פסטיבל הניצוץ!

תערוכת ענק, הופעות חיות וסדנאות יצירה לכל הקהילה
חצר בי"ס נופי הבשור, אשכול /// 3-6.6 /// הכניסה חופשית!

 

עוד חודש וקצת יצא לדרך פסטיבל אמנות ענקי, ייחודי וחגיגי במיוחד בהשתתפות מאות תלמידים ואמנים אורחים. למשך סוף שבוע אחד, ארוך ומיוחד, תהפוך חצר בית הספר נופי הבשור למתחם מנצנץ במיוחד והיא תארח את כל תושבי המועצה ואורחים מבחוץ לפסטיבל אמנותי-קהילתי-חינוכי חסר תקדים.

 

הפסטיבל הענקי הוא שיאו של תהליך חינוכי-אמנותי רחב היקף שהתקיים לאורך כל השנה עם כלל תלמידי שכבת י' בבית הספר. במסגרת הפרויקט, 12 אמנים בכירים הגיעו לבית הספר מדי שבוע ויצרו יחד עם כל תלמידי השכבה עבודות אמנות מרהיבות בתהליך שיתופי ומרגש במיוחד. העבודות האלו יוצגו לצד עבודות של אמנים מקומיים שיצרו עבודות מבוססות קהילה עם המעטפת של התלמידים ולצד שורה ארוכה של מפגשים ואירועים קהילתיים, יצירתיים ומעצימים לכל משפחת אשכול.

 

את מהלך הניצוץ יזמה אורחא (מבית יד הנדיב), חיבקו ועטפו כל אנשי אגף החינוך, המרכז הקהילתי אשכול והנהלת בית הספר והוא מובל אמנותית ופדגוגית על ידי זומו, המוזיאון שבדרך. המהלך השנתי הרגיש והעדין נועד לפתח מיומנויות רגשיות-חברתיות, לחזק את החוסן האישי ולהגביר את תחושת השייכות והגאווה המקומית והקהילתית של בני הנוער. במהלך ימי הפסטיבל, שיהפוך בהמשך למסורת מקומית, נציג בגאווה את התוצרים האמנותיים המגוונים והמרהיבים שנוצרו ונניח על הקרקע בסיס לתמונת עתיד יפה יותר, שלמה יותר ויצירתית יותר עבור האזור כולו.

 

בההשתתפות: שני אביבי, נגה אור ים, איה אלטמן, תמיר ארליך, לי ארנן, תום בקר, עידו גורדון, אורי דובדבני, נעמי כץ, גיא ניסנהויז, יעל סלומה, ניצן פלד, יסמין פלייטמן ממן, לימור קליין טיבולי, לוסיאנה קפלון, אביגיל רובין, אורלי רוזנפלד וכל תלמידי שכבת י'!

שעות הפעילות:
רביעי וחמישי (3-4.6) 17:00-22:00

שישי ושבת (5-6.6) 10:00-16:00


רשימת ההופעות, הסדנאות, ההפתעות ועוד פרטים יחכו לכם פה…

 

דרוש מוביל מערך למידה וחינוך

זומו מחפש אותך – מוביל מערך למידה וחינוך!

האביב כבר כאן. הפסקת אש גם. סוג של שקט זמני. מקומי.

רסיסים של תקווה. סוג של עצמאות. סימנים של תקומה.

אולי אפשר להתחיל לשקם. אולי בעצם עדיין לא…

תאריך אחרון להגשה: חמישי, 30.4.26 בחצות

רוצים לקרוא קצת עלינו, כנסו ללינק הזה

אופי (נושא) התפקיד:

בן אדם (אפשר גם ממין נקבה) שיש לו חזון, יצירתיות ותשוקה אמיתית לחיבור שבין חינוך, אמנות, תרבות. מישהו עם מחשבה חופשית, פתוחה ואופטימית, שמאמין בכל לבו שאמנות וחינוך הם היינו הך ושכל הזמן רוצה לפתח עוד ועוד דרכים לחבר בין חוויה אמנותית, פדגוגיה יצירתית ופורצת דרך והמציאות.

מישהו שמכיר לעומק את מערכות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי בישראל ונחוש להציב להן אלטרנטיבה. מישהו שמכיר לעומק את הלינגו של חינוך לאמנות וחינוך בכלל. מישהו שחולם ליצור את התיווך הכי מדויק בין כל מה שזומו עושה לבין מה שחווה כל מי שמבקר בו. מישהו שהוא הוגה דעות, עמוס רעיונות כרימון – אבל גם אחד שיודע לתרגם אותם לפעולות ולתוכניות אופרטיביות במציאות.   

מה עושים בפועל?

– מובילים את האני מאמין החינוכי של זומו ומשייפים את החזון שלנו לחשוף כל ילד וכל מבוגר לאמנות מקורית, מחשבה ביקורתית ויצירתיות פורצת תודעה.

– מגייסים, מכשירים ומנהלים את צוות ההדרכה המקומי בתחנות השונות.

– מובילים ומלווים פדגוגית תוכניות ופרויקטים של זומו שהחינוך הוא הלב הפועם שלהן. 

– אוצרים/יוצרים/הוגים את כל מערך הפעולות והסדנאות של זומו. 

– יוצרים תוכנית חינוכית שקושרת ומחברות בין התכנים האמנותיים של זומו לבין קהל המבקרים שלו.

– הוגים/יוצרים/אוצרים מערכי שיעור מקדימים לביקור זומו ומערכי שיעור לתקופה שאחרי שזומו עזב.

– חולמים ומגבשים עוד ועוד ועוד תוכניות וחלומות על התפר שבין חינוך לאמנות.

מה צריך?

– אמונה, סבלנות ועקשנות. 

– תפיסת עולם חינוכית שרואה את הקסם הייחודי של האמנות. 

– ראיה רחבה לצד התעמקות בפרטים הכי קטנים. 

 – יכולת עבודה והובלה של צוות, לצד יכולות לעבוד כפרש בודד. 

– חלומות גדולים ורצון לשנות. 

– אומץ לב, חוסר פחד ויכולת שכנוע. שיווק זו לא מילה גסה. 

– יכולות לג'נגל ולחבר בין פדגוגיה חינוכית אמנותית, למידה מבוססת עשייה וחדשנות חינוכית. 

– אהבה לאמנות והכרה בכוח המיוחד שלה כמחוללת שינוי
(יש לכם 4 מתוך 8? -> תגישו!)

דרישות התפקיד:

– ניסיון מוכח בכתיבה והובלה של תוכניות חינוכיות. 

– ניסיון מוכח בהובלת וגיבוש צוות מדריכים / מחנכים. 

– יכולת ארגון מעולה ומוכחת. 

– ניסיון בעבודה במוסד תרבות כלשהי – יתרון.

– חיבור לעולם האמנות – יתרון.  

הפרטים הטכניים:

– משרה מלאה בשכר הוגן.

– צריך להיות ניידים ולדעת שיהיו ימים ושבועות שלא תראו הרבה את הבית וימים אחרים שבהם תזכו לחופש יחסי.

מתי מתחילים?

עכשיו. אבל אנחנו מוכנים לחכות קצת (אם צריך) לאביר על הסוס הלבן.

בעניין?

כנסו ללינק, מלאו את השאלון ואנחנו ניקח את זה משם.

על הסוס הלבן.

תאריך אחרון להגשה: חמישי, 30.4.26 בחצות

מודעת דרושים זומו – מוביל קהל וקהילה

זומו מחפש אותך – מוביל מעורבות קהל וקהילה!

האביב כבר כאן. הפסקת אש גם. סוג של שקט זמני. מקומי.

רסיסים של תקווה. סוג של עצמאות. סימנים של תקומה.

 

תאריך אחרון להגשה: חמישי, 30.4.26 בחצות

רוצים לקרוא קצת עלינו, כנסו ללינק הזה

 

אופי (נושא) התפקיד:

בת אדם (יכול להיות גם ממין זכר) שקהילות וקהלים זה הדבר שהיא הכי אוהבת בעולם. מישהי שקמה בבוקר ורוצה לפגוש עוד ועוד א.נשים, עדיף שונים ממנה, וחושבת בכל רגע פנוי איך מדביקים עוד ועוד קהלים וקהילות בחיידק הזה של מפגש, תרבות ויצירה. מישהי שלא יודעת מה הפירוש של המילה ביישנות, שפותחת את המקרר בכל בית שהיא נכנסת אליו ושכל מי שהיא פוגשת רוצה להיות חבר שלה. מישהי יצירתית, שרואה דלת סגורה וישר חושבת איך היא נכנסת מהחלון.  מישהי שיודעת לעשות שותפות ושיתוף פעולה גם בין שני השכנים שלא מדברים אחד עם השני ושתמיד יש לה חיוך ענק על הפנים.

מה עושים בפועל?

– בונים רשת ענפה של קשרים עמוקים, משמעותיים ויצירתיים עם הקהילות והגופים המקומיים שמולם ואיתם אנחנו פועלים.
– מחברים את הקהילות, את הקהלים ואת השותפים המקומיים לחזון של זומו הרבה לפני שזומו נפתח (צריך הרבה דמיון מודרך) ומתחברים לחלומות, לשאיפות ולצרכים של הקהילות המקומיות.
– מזהים הזדמנויות ופוטנציאל לשיתופי פעולה ומחפשים נקודות השקה בין מה שזומו מביא לבין מה שיש כבר בשטח.
– יוצרים, יחד עם השותפים המקומיים ועם צוותי התוכן של זומו, תוכנית ציבורית רחבה ומגוונת.
– מובילים, דוחפים ומוציאים אל הפועל את כל הפעולות שנעות על התפר שבין אמנות, קהל וקהילה – לפני, במהלך ואחרי שהמוזיאון נפתח.

מה צריך?

– רכב. רשיון. ונכונות לכבוש את השטח. 

– דרייב. עמוק. חזק.

– נכונות ויכולות להפוך כל תא שטח וכל מקום זר ולא מוכר – לבית. במובן הכי עמוק של המילה.  

– יכולות הפקה עצמאיות.

– סבלנות וסקרנות. 

– יכולת קשב והכלה

דרישות התפקיד:

– ניסיון מוכח בעבודה קהילתית וחברתית. 

– ניסיון מוכח בהובלת מהלכים ויוזמות.

– ניסיון כלשהו בהפקה בפועל.

– ניסיון בעבודה במוסד תרבות כלשהו – יתרון.

– חיבור לעולם האמנות – יתרון.  

– עברית מעולה – חובה. אנגלית טובה – יתרון. ערבית ברמה סבירה – יתרון ענקי.

הפרטים הטכניים:

– משרה מלאה ++.  (יכול להיות שנחליט ללכת על שני אנשים בחלקיות משרה)

– הרבה שטח – מעט משרד.

העבודה, נכון לעכשיו, בקרית גת ובלוד. חצי וחצי.

– חובה – מגורים בפוליגון הדרומי. (דרומית לנהר הירקון / צפונית לנחל הבשור).

מתי מתחילים?

עכשיו. כמה שיותר מוקדם.

בעניין?

כנסו ללינק, מלאו את השאלון ואנחנו ניקח את זה משם.

תאריך אחרון להגשה: חמישי, 30.4.26 בחצות

 

מודעת דרושים זומו – 2026

זומו מחפש אותך!

האביב כבר כאן. הפסקת אש גם. סוג של שקט זמני. מקומי.

רסיסים של תקווה. סוג של עצמאות. סימנים של תקומה.

אולי אפשר להתחיל לשקם. אולי בעצם עדיין לא…

עד אז – אנחנו בזומו מגייסים ונערכים ליום שבו נקבל כולנו התראה על חזרה לאיזשהו סוג של שגרה…

יש לנו עכשיו שלוש משרות פנויות (או שש חצאי משרות) בצוות הליבה של זומו ואנחנו מחפשים א.נשים שבוער להם להצטרף אל המסע המופלא של זומו.

א.נשים שחמושים באהבת אדם ונחושים לפעול אחרת כדי שיהיה כאן אחרת.

א.נשים חדורי ואמונה ומטרה, שיכולים ואוהבים לעשות דברים לבד, אבל מאמינים בכוחה של היצירה הקבוצתית. 

 

תאריך אחרון להגשה: חמישי, 30.4.26 בחצות

 

רוצים לקרוא קצת עלינו, כנסו ללינק הזה

 

מה אנחנו מחפשים:

משרה מספר 001 – מוביל מעורבות קהל וקהילה

אופי (נושא) התפקיד:

בת אדם (יכול להיות גם ממין זכר) שקהילות וקהלים זה הדבר שהיא הכי אוהבת בעולם. מישהי שקמה בבוקר ורוצה לפגוש עוד ועוד א.נשים, עדיף שונים ממנה, וחושבת בכל רגע פנוי איך מדביקים עוד ועוד קהלים וקהילות בחיידק הזה של מפגש, תרבות ויצירה. מישהי שלא יודעת מה הפירוש של המילה ביישנות, שפותחת את המקרר בכל בית שהיא נכנסת אליו ושכל מי שהיא פוגשת רוצה להיות חבר שלה. מישהי יצירתית, שרואה דלת סגורה וישר חושבת איך היא נכנסת מהחלון.  מישהי שיודעת לעשות שותפות ושיתוף פעולה גם בין שני השכנים שלא מדברים אחד עם השני ושתמיד יש לה חיוך ענק על הפנים.

מה עושים בפועל?

– בונים רשת ענפה של קשרים עמוקים, משמעותיים ויצירתיים עם הקהילות והגופים המקומיים שמולם ואיתם אנחנו פועלים.
– מחברים את הקהילות, את הקהלים ואת השותפים המקומיים לחזון של זומו הרבה לפני שזומו נפתח (צריך הרבה דמיון מודרך) ומתחברים לחלומות, לשאיפות ולצרכים של הקהילות המקומיות.
– מזהים הזדמנויות ופוטנציאל לשיתופי פעולה ומחפשים נקודות השקה בין מה שזומו מביא לבין מה שיש כבר בשטח.
– יוצרים, יחד עם השותפים המקומיים ועם צוותי התוכן של זומו, תוכנית ציבורית רחבה ומגוונת.
– מובילים, דוחפים ומוציאים אל הפועל את כל הפעולות שנעות על התפר שבין אמנות, קהל וקהילה – לפני, במהלך ואחרי שהמוזיאון נפתח.

מה צריך?

– רכב. רשיון. ונכונות לכבוש את השטח. 

– דרייב. עמוק. חזק.

– נכונות ויכולות להפוך כל תא שטח וכל מקום זר ולא מוכר – לבית. במובן הכי עמוק של המילה.  

– יכולות הפקה עצמאיות.

– סבלנות וסקרנות. 

– יכולת קשב והכלה

דרישות התפקיד:

– ניסיון מוכח בעבודה קהילתית וחברתית. 

– ניסיון מוכח בהובלת מהלכים ויוזמות.

– ניסיון כלשהו בהפקה בפועל.

– ניסיון בעבודה במוסד תרבות כלשהו – יתרון.

– חיבור לעולם האמנות – יתרון.  

– עברית מעולה – חובה. אנגלית טובה – יתרון. ערבית ברמה סבירה – יתרון ענקי.

הפרטים הטכניים:

– משרה מלאה ++.  (יכול להיות שנחליט ללכת על שני אנשים בחלקיות משרה)

– הרבה שטח – מעט משרד.

העבודה, נכון לעכשיו, בקרית גת ובלוד. חצי וחצי.

– חובה – מגורים בפוליגון הדרומי. (דרומית לנהר הירקון / צפונית לנחל הבשור).

מתי מתחילים?

עכשיו. כמה שיותר מוקדם.

בעניין?

כנסו ללינק, מלאו את השאלון ואנחנו ניקח את זה משם.

************************************************

משרה מספר 002 – מוביל מערך למידה וחינוך

אופי (נושא) התפקיד:

בן אדם (אפשר גם ממין נקבה) שיש לו חזון, יצירתיות ותשוקה אמיתית לחיבור שבין חינוך, אמנות, תרבות. מישהו עם מחשבה חופשית, פתוחה ואופטימית, שמאמין בכל לבו שאמנות וחינוך הם היינו הך ושכל הזמן רוצה לפתח עוד ועוד דרכים לחבר בין חוויה אמנותית, פדגוגיה יצירתית ופורצת דרך והמציאות.

מישהו שמכיר לעומק את מערכות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי בישראל ונחוש להציב להן אלטרנטיבה. מישהו שמכיר לעומק את הלינגו של חינוך לאמנות וחינוך בכלל. מישהו שחולם ליצור את התיווך הכי מדויק בין כל מה שזומו עושה לבין מה שחווה כל מי שמבקר בו. מישהו שהוא הוגה דעות, עמוס רעיונות כרימון – אבל גם אחד שיודע לתרגם אותם לפעולות ולתוכניות אופרטיביות במציאות.

    

מה עושים בפועל?

– מובילים את האני מאמין החינוכי של זומו ומשייפים את החזון שלנו לחשוף כל ילד וכל מבוגר לאמנות מקורית, מחשבה ביקורתית ויצירתיות פורצת תודעה.

– מגייסים, מכשירים ומנהלים את צוות ההדרכה המקומי בתחנות השונות.

– מובילים ומלווים פדגוגית תוכניות ופרויקטים של זומו שהחינוך הוא הלב הפועם שלהן. 

– אוצרים/יוצרים/הוגים את כל מערך הפעולות והסדנאות של זומו. 

– יוצרים תוכנית חינוכית שקושרת ומחברות בין התכנים האמנותיים של זומו לבין קהל המבקרים שלו.

– הוגים/יוצרים/אוצרים מערכי שיעור מקדימים לביקור זומו ומערכי שיעור לתקופה שאחרי שזומו עזב.

– חולמים ומגבשים עוד ועוד ועוד תוכניות וחלומות על התפר שבין חינוך לאמנות.

מה צריך?

– אמונה, סבלנות ועקשנות. 

– תפיסת עולם חינוכית שרואה את הקסם הייחודי של האמנות. 

– ראיה רחבה לצד התעמקות בפרטים הכי קטנים. 

 – יכולת עבודה והובלה של צוות, לצד יכולות לעבוד כפרש בודד. 

– חלומות גדולים ורצון לשנות. 

– אומץ לב, חוסר פחד ויכולת שכנוע. שיווק זו לא מילה גסה. 

– יכולות לג'נגל ולחבר בין פדגוגיה חינוכית אמנותית, למידה מבוססת עשייה וחדשנות חינוכית. 

– אהבה לאמנות והכרה בכוח המיוחד שלה כמחוללת שינוי
(יש לכם 4 מתוך 8? -> תגישו!)

דרישות התפקיד:

– ניסיון מוכח בכתיבה והובלה של תוכניות חינוכיות. 

– ניסיון מוכח בהובלת וגיבוש צוות מדריכים / מחנכים. 

– יכולת ארגון מעולה ומוכחת. 

– ניסיון בעבודה במוסד תרבות כלשהי – יתרון.

– חיבור לעולם האמנות – יתרון.  

הפרטים הטכניים:

– משרה מלאה בשכר הוגן.

– צריך להיות ניידים ולדעת שיהיו ימים ושבועות שלא תראו הרבה את הבית וימים אחרים שבהם תזכו לחופש יחסי.

מתי מתחילים?

עכשיו. אבל אנחנו מוכנים לחכות קצת (אם צריך) לאביר על הסוס הלבן.

בעניין?

כנסו ללינק, מלאו את השאלון ואנחנו ניקח את זה משם.

************************************************

משרה מספר 003 – רכז אדמינסטרציה ואחראי שותפויות

האיש/ה שבליבת המערכת, זה/ו ששומר/ת על הסדר ומניע/ה את הכל.

 אופי (נושא) התפקיד:

אדם מ-ס-ו-ד-ר להחריד (לא חשוב מאיזה מין) שיודע לתכלל, לתעדף ולג'נגל בין 20 משימות במקביל. זה שתמיד הכל יושב אצלו מסודר. באקסל ובחיים בכלל. מישהו שיוכל להחזיק אותנו קצר, להכניס סדר בכאוס שלנו, להוציא חשבוניות, לאסוף קבלות, לכתוב דו"חות ודיווחים שוטפים לקרנות, לשמור על הלו"ז בגופו ולעשות את הכל עם חיוך, סבלנות והרבה גמישות.

מישהו שיודע להבחין לבד בין עיקר לטפל ולהבין לבד מה צריך לעשות כדי לייעל, לטייב ולסדר את הבלאגן. אחד שאוהב לשמור על הכללים, חש בנוח ממש בתוך הקווים והגבולות וחושב כל הזמן גם איך פורצים אותם. מישהו או מישהי שבאמת מאמין שמה שאנחנו עושים בזומו מספיק חשוב כדי שכולם יתמכו בו ויאפשרו לו לקרות  

מה עושים בפועל?

– מנהלים אותנו. מכניסים לנו סדר. ושומרים על הלו"ז, התקציב ושגרות העבודה.

– מבצעים, בחן, ביעילות וביסודיות, את כל המשימות האדמינסטריביות של הארגון.

– מפעילים אותנו, כדי שנוכל לגייס וליצור עוד ועוד.

– מדווחים על העשייה לקרנות השונות, מגייסים תומכים חדשים ושומרים על אלה הקיימים.

– יוצרים, יוזמים ומפיקים אירועי VIP, מכירות התרמה ודברים שעדיין לא חשבנו עליהם.

– בונים, מחזיקים ומחזקים מערכת שיודעת מי תורם למה, מתי ומתי אפשר לפנות אליו שוב לבקשת עוד תרומה.

 

 מה צריך?

– להיות ראש גדול, בלבוסטה ומסודר. 

– לשחות באקסל, בטבלאות ובמערכות CRM.

– להיות גמישים מצד אחד ושומרי הסף מהצד השני. 

– להכיר את הלינגו. לדעת מה הבאז וורדס ותמיד למצוא את הדרך להכניס את האמת לתוך התבנית. 

– להיות מוכנים ללמוד, לגלות דברים חדשים ולהכיר שיטות עבודה חדשות. 

– להיות מסוגל להבדיל בין עיקר לטפל. 

דרישות התפקיד:

– ניסיון כלשהו בניהול אדמיניסטרציה של ארגון קטן. 

– ניסיון כלשהו בניהול לשכה, מערכת או הנהלה. 

– ניסיון כלשהו בפעולות גיוס משאבים. כתיבה של בקשות, דיווח לתורמים, מעקב אחר בקשות ממדינה. 

– ניסיון בגיוס בעולם התרבות.

– עברית ואנגלית ברמה גבוהה.

(עניתם כן על שלוש מתוך חמש – תגישו!)

 

מתי מתחילים?

– בהקדם. נסגור את זה בינינו.

– אפשר ואף רצוי לעבוד מהבית – כי אין לנו משרד…

– 75 אחוזי משרה. שכר הוגן למתאימים. 

בעניין?
כנסו ללינק, מלאו את השאלון ואנחנו ניקח את זה משם

תאריך אחרון להגשה: חמישי, 30.4.26 בחצות

פסטיבל סימני דרך

סופ"ש חגיגי של אמנות בכל רחבי הגליל העליון!

חמישי, שישי ושבת (1-3.1.2026) * הכניסה לכל האירועים, חופשית ומומלצת במיוחד!
📍📍 נקודת הזנקה: זומו הגליל העליון, קיבוץ כפר גלעדי
אוצרת: בשמת הראובני זאבי
🖼️ מוסדות אמנות משתתפים: גלריה לאמנות הצד השני – המכללה האקדמית תל-חי,גלריה מחניים, גלריה סימן שאלה, זומו גליל עליון, חצר תל-חי, מוזיאון בית השומר, מוזיאון בר דוד לאמנות ויודאיקה, מרגלית סטארט אפ סיטי גליל, סטודיו פתוח "הביתה חוזרים לגליל" וגליל עליון, Szold art, הגלריה בנאות.
 
🖍️ סטודיואים פתוחים בכל רחבי המרחב: זיוה בן ערב רבינוביץ, יונתן גל, אלעד גוטרמן, מוטי גולן, גאולה גלילי, זוהר דרור, נועה הגלעדי, יעקב הורביץ, אריק לינטון ואורלי הומל, עדי זלוטגורה, דליה זלצברג, בלה חבצקין, ניצן יולזרי, ורדה יתום, בטינה נעמן, חנינה נויפלד, אמיר ניר, רננה קול חייט, אולגה קושניר, בלה קפלן, יערה רבינוביץ, יעל שפיגלר.
 
🫕 מוסדות קולינריים שמשתתפים ומומלצים במיוחד: אסתריקה, גלידה בוזה, גליקי קפה בטבע, הברווז 22, העגלון, יקב הרי גליל, כביש 90 המבורגר ובירה, לולו קיבוצטריה, מאיולה, מעיונה, נפתלי׳ס, פוד טראק קונפאפא, פור קופי, פיצה נחמיה, פפאיה אוכל תאילנדי, פתפותים 100% קמח כוסמין, קארדו, קוקיה בשביל, קפה גולדי, קפה ללה, קפה מארג.
אוצרת: בשמת הראובני זאבי
המפה המלאה – בגרסת האון ליין מחכה לכם פה: A3 Flayer (3)

אמנות מבוססת קהילה – יעל בן נתן

נוף:מולדת

יעל בן נתן

עינת אורן דורה

אני בת כפר גלעדי, כאן נולדתי וגדלתי. עוצבתי בתוך ההיסטוריה והזהות של המקום הזה, ואני חלק מהשושלת שבנתה את החיים בגליל העליון. החיים כאן, וההשתייכות להיסטוריה של המקום הזה, הם בעלי משמעות רבה אבל גם מגיעים עם מחירים, של התבגרות וחיים בצל מלחמה שהולכת וחוזרת. בדימוי שיצרתי, הגוף שלי משתלב בנוף של בית השומר, סמל של כפר גלעדי ושל נוף ילדותי. כיום אני גרה באיילת השחר, החלטתי לא לגדל את ילדי בכפר גלעדי אבל גם לא התרחקתי יותר מידי. אני שומרת על קירבה לבית אבל גם בונה חיים במקום קצת פחות קרוב לגבול. בית השומר מסמל את הקבוע – ההיסטוריה, המורשת והמסורת שטבועות בי, וגם את המקוטע – את החיים בתוך מציאות לא יציבה של קונפליקט מתמשך.

 

נעה רובין

ילדתי את ביתי הראשונה בזמן המלחמה, בצל חששות ואבל משפחתי ולאומי. הגעתי לרגע הזה אחרי מסע חיים ארוך ומלא הרפתקאות. את התמונה שעליה מבוסס הדימוי שלי צילמתי בטיול אחרי הצבא בצ'ילה, ומאז היא ליוותה אותי לכל בית שגרתי בו. היא תמיד היתה הדבר הראשון שתליתי על הקיר, וסימנה את תחילת בנייתו של בית חדש. היא מסמלת עבורי את שני הפנים של החיים – מצד אחד נוף יפייפה שמתמשך אל תוך האופק, ומצד שני גזעים כרותים, חדים ושחורים. ככה גם הלידה בתוך המלחמה – מרגשת, מדהימה, מלאה בציפייה של חיים שלמים, אך גם לידה שהסתיימה בקיסרי חירום והתקיימה כולה בתוך מצב חירום מלחמתי. התמונה שצילמתי מזכירה לי את הדואליות שיש בחיים, ואת המסע הפרטי שלי שהביא אותי לרגע שחיכיתי לו, להיות אמא.

 

איילת גרינבוים

הבית שלי הוא מבצר ליבי.

זה מה שעלה לי במחשבה כשנתבקשתי לכתוב מה היה הבית שלי בשנתיים האחרונות. בצל מלחמה, פינוי, נדודים וחוסר וודאות, ילדתי את ביתי השלישית עם תקיעת השופר של השנה החדשה, והבנתי שהמשפחה שיצרתי היא הבית שלי, מבצר ליבי.

הדימוי שלי מבוסס על תמונה של שלושת ילדי יושבים ביחד על נדנדה צהובה, מלאים בחיים, בילדות ובקסם. בתוך כל המציאות הכאוטית האיש שלי ואני בונים מבצר עבור המשפחה שלנו, מקום בטוח עבור הילדים שלנו לחוות, ללמוד, להתבגר ולאהוב.

היד שלי היא הענף היציב שמחזיק את הנדנדה עליה הם יכולים לשבת ולהיות יחד.

שיראל יחיאל ורוד

הר הכרמל הנשקף מחלון חדר ילדותי, תמיד היה שם. דומם; ״ירוק כל ימות השנה״

ואני- בתנועה; של צמיחה, גדילה והתפתחות מינקות עד לבגרוּת.

וגם כיום בבגרותי, מתוך חלון חדר השינה שלי נשקפת תנועת הטבע בדמות עץ נשיר.

בתקופת המלחמה, כאם לבת ובהריון שני, העץ היה כמראַה לעונות השנה החולפות ותנועת הטבע למול התקיעוּת שלנו כמשפחה. לא יכולנו לצאת לנשום בחסות השדות הנמצאים במרחק פסיעה מביתנו בשל תחושת חוסר הביטחון שאינה מאפשרת התרחקות מהבית.

זה העלה בי מחשבות רבות, תחושת אשמה, על המקום שאליו מביאה ילדים וחיים, שאינם יכולים לחוש את הטבע כפי שהייתי רוצה. בין אם עבור העובר שברחמי, ובין אם עבור בתי שהיתה מנועה מלטייל בחופשיות כפי שחלמתי עבורה וכפי שיכלה עד גיל שנה וחצי. ההבנה שיותר ממחצית חייה היא חיה בתוך מלחמה ולא במציאות שפויה.

 

אלה בן דוד לנדסמן

נולדתי בגליל וגדלתי כאן רוב חיי, אבל לא במקום אחד. לאורך החיים עברתי בין מקומות רבים, בתקופות של ילדות והתבגרות שהתעצבו במפגש עם הרבה נופים ואנשים. כולם מתקיימים בזהות שלי ובמה שגדלתי להיות. אני לא בטוחה שאני שייכת למקום אחד.

בחרתי לחיות ולהכות שורשיי באיילת השחר, פה הקמתי את משפחתי ומגדלת את שלושת ילדי.

בדימוי שיצרתי, השמיים מורכבים מתמונות ילדות ישנות ונוסטלגיות, שמתמזגות אחת בשניה עד שנהיות זכרונות מופשטים, זכרונות שהולכים איתי בדרך ממש כמו השמיים עצמם. ומתחתם אני יוצרת דיונות של מדבר, שמסמל קרקע יציבה עבור ילדי וגם אדמת נדודים שבסופם הגעתי אל הבית שהקמתי.

ליהי חי

בזמן המלחמה נסענו כמשפחה לכמה חודשים בארצות הברית. משהו שהיה מתוכנן הרבה זמן מראש, שלא הבנו אז באיזה תזמון הוא יגיע. הנוף הישראלי התחלף בנוף אמריקאי רחב ידיים, קילומטרים על קילומטרים של שדות פתוחים, חופש.. אבל חופשיה לא הרגשתי.

הרגשתי זרה, לא בטוחה, לא שייכת. עם המסע הזה הבנתי מיד- ישראל היא הבית.

פה השורשים שלי ושל משפחתי ופה גם נועדנו לחיות, באדמה שספוגה במשמעות וזכרונות. אם לא נחזיק בה, גם לא יהיו לנו פה חיים.

בחרתי ללדת פה את בני למרות המלחמה, בזכות הכל. אני בטוחה בקרקע שהיא הבית שלי, ודרך הגוף מבטאת את הרצון שלי להעניק לילדי ביטחון באדמה שלנו כאן, אדמה של נופים עם גבעות ועצי זית.

אורי גרשון קוניאל

הדימוי של מגדלור בלב הסערה נוצר מתוך שיח על המשמעויות של אמהות ובית במלחמה. מה זה אומר להיות אמא, מפונה, להיות בהריון וללדת, במלחמה, לא בבית, תחת איום קיומי מתמיד. בשבילי להיות אמא במלחמה זה (לנסות) להיות אי של שפיות, ביטחון, יציבות, הזנה, שקט, שגרה, שמחה וצחוק וכל מה שצריך עבור הבנות שלי,  כשמסביב הכל סוער, והכל סער בשנתיים האחרונות. שנתיים שטרפו עבורנו, כמו רבים אחרים, את הקלפים שהם חיינו. מצאתי את עצמי מנסה לייצר יש מאין – לייצר תחושה של בית, במספר מקומות שאינן הבית שלי, לייצר שקט וביטחון שהכל מסביב בוער. להיות כמגדלור של ביטחון ויציבות בתוך הסערה שהיא החיים במדינה שלנו.

מהבית יצאתי אמא לבת שנה וחצי וחזרתי כאמא לשתיים. את הבית אליו חזרנו, שיפצנו – הוספנו ממ״ד, וחידשנו קצת. הבית השתנה, אנחנו השתנינו כמשפחה, אני השתנתי, העולם השתנה. אבל השביל המוביל אל הבית, הנופים של הקיבוץ, הנחל, הריחות שטבועים עמוק בזיכרון של הגוף והנפש, לא השתנו. השינוי העמוק הזה מדגיש את הקבוע, את כל מה שלא השתנה. השביל מיוצג בדימוי על ידי הרגליים שלי, הגוף שלי שמוביל ומייצר את המגדלור -האמא שאני, או האמהות שאני מנסה לייצר עבור בנותי.

 

 

הזמנה לאמני מ.א אשכול לקחת חלק בפרויקט: 

 

המעטפת

מעבדת אמנים לעבודות מבוססות קהילה כחלק מפסטיבל הניצוץ

שימו לב: מספר המקומות מוגבל עד מאד! הקול הקורא יהיה פתוח לאמני מ.א אשכול
רק עד ה-10.12.26 או עד להגשת 30 הצעות – הראשון מביניהם!!!
קדימות מובטחת לאמנים אשר הגישו הצעות לקול קורא הקודם של מהלך הניצוץ!

 

להגשת מועמדות לתוכנית: לחצו כאן

 

 

מחלקת תרבות- מרכז קהילתי אשכול וזומו, המוזיאון שבדרך, מזמינים אמנים ממועצה אזורית אשכול לקחת חלק בתוכנית המשלבת השראה, הכשרה, ליווי ויצירה. במסגרת התוכנית ניצור מעבדה משותפת של מספר אמנים מקומיים וניצור יחד איתם עבודות אמנות מבוססות קהילה שישתלבו בפסטיבל הניצוץ שיתקיים בבית הספר נופי הבשור לקראת סוף שנת הלימודים.

התוכנית, שתצא לדרך בינואר 2026 ותגיע לשיאה בסוף מאי, תכלול שישה מפגשי למידה, הכשרה והשראה באווירה אינטימית, סיור מודרך אחד ושורת מפגשים עם יוצרים, אוצרים ויזמים חברתיים מכל רחבי הארץ וליווי אוצרותי והפקתי של יצירת אמנות מבוססת קהילות שתוצג בפסטיבל הניצוץ.

האמנים שיצטרפו לתוכנית יהפכו לנבחרת שלומדת וחוקרת יחד ולחוד, ובשיאו של התהליך כל אחד ואחת מהם יחבור לקהילה אחרת שעוטפת את ילדי התיכון שלוקחים חלק בפרויקט ויצור יחד איתה ו/או בהשראתה עבודת אמנות מבוססת מקום וקהילה שתוצג בפסטיבל.

פרויקט המעטפת, כשמו כן הוא, מבקש לחבר בין האמנים המקומיים לבין הקהילות שעוטפות את התלמידים ולהעניק להם מגוון רחב של כלים ושל דרכים לחזק יחד, בדרכים יצירתיות ובלתי שגרתיות, את החוסן הקהילתי ולחבר את הקהילה כולה לליבת הפרויקט.

פרטי התוכנית:

ינואר – מרץ 2026 – שישה מפגשי הכשרה, הדרכה והשראה. (כולל סיור מודרך ומפנק לזומו הגליל העליון!)

מרץ 2026 סיור מודרך במרכז תרבות כלשהו ברחבי הארץ ומפגש זום עם יוצרים ואוצרים שעוסקים באמנות מבוססת מקום וקהילה.

אפריל – מאי 2026 – חיבור ויצירה משותפת עם הקהילות השונות שיעוטפות את התלמידים (מורים, הורים, אחים, סבים, מדריכים חברתיים, שכנים וכו')

סוף מאי 2026 – הצגת העבודות בפסטיבל הניצוץ

 

תשלום:

  • האמנים שיבחרו לתוכנית יקבלו תשלום של 1,000 שקלים לחודש (כולל מע"מ לעוסקים מורשים) על ההשתתפות בתוכנית (סה"כ 5,000 שקלים לחמישה חודשים) 
  • האמנים שיבחרו יקבלו תשלום של 3,000 שקל שכר אמן (כולל מע"מ) עבור יצירת העבודה שתוצג בפסטיבל.
  • בנוסף זומו יקצה סכום של עד 4,000 שקלים לחומרי יצירה לצורך יצירת העבודה שתוצג בפסטיבל.

 

התחייבות האמן 

  • האמנים מתחייבים להגיע באופן עצמאי לכל המפגשים שיתקיימו בימי שני בשעות אחר-הצהריים ולשני ימי סיור השראה ולמידה ברחבי הארץ . 
  • האמנים מתחייבים ליצור עבודת אמנות מבוססת קהילה עבור פסטיבל הניצוץ בסוף התהליך, בתיאום ובהסכמה עם צוות האוצרות של הפסטיבל. 
  • האמנ.ית מתחייב באופן מוחלט ומלא לתהליך. אין תחנות יציאה לאורך הדרך! מי שבפנים – בפנים. אול אין…
  • במקרה חריג שלאורך התהליך נגלה כי יש חוסר התאמה עמוק עם האמן, זומו והמרכז הקהילתי אשכול יהיו רשאים להפסיק את ההתקשרות עם האמן בהתראה מראש בכתב של 30 יום.

 

         להגשת מועמדות >> לחצו כאן

 

אמנות מבוססת קהילה – ליהיא ענבר

מצלצל לי מוכר

ליהיא ענבר

עיצוב סאונד יהלי עמיר 

תודה מיוחדת לאפרת נתנאל, לבית חינוך משותף הר וגיא ולבעלי הסיפורים, חלקם בחרו להישאר בעילום שם.

 

יש מחיר לחופש

הסיפור של נועם | קריאה: יסמין כהן

הייתי תלמידה פושטקית. ברחתי מלא פעמים מבית הספר הביתה, אפילו מהשיעורים עצמם הייתי לפעמים בורחת דרך החלון בכיתה. אבל ביום הזה, הגיע לי ללכת הביתה באישור. 

הכל התחיל מוקדם באותו הבוקר. קמתי הפוכה, כמו כל יום, התארגנתי ורציתי לעשות מחליק בשיער, אבל בגלל שעדיין לא באמת התעוררתי, התיישבתי בטעות על המחליק הרותח שהשארתי על המיטה. זה כאב מאוד. לפני שהבנתי מה קורה כבר הייתי באוטובוס בדרך לבית הספר, עם שריפה כואבת בתחת ומלא רחמים עצמיים. לא הבנתי מה אני עושה שם ולמה יצאתי מהבית בכלל? 

הגעתי לבית הספר וכבר ממש כאב לי בתחת. ב"בוקר טוב" בכיתה ביקשתי ללכת הביתה, אבל בגלל שהיה לי שם של מישהי לא אמינה במיוחד בכל מה שקשור ללברוח מבית הספר, המורה לא הסכימה לשחרר אותי. היא פשוט לא האמינה לי. רק אחרי שהראיתי את התחת המסכן שלי, עם סימן הוי הצרוב עליו, לרכזת השכבה וליועצת בחדר מורים – כן, ממש כמו שזה נשמע – רק אחרי שחשפתי את הטוסיק שלי, רק אז קיבלתי אישור לחתוך. 

אומרים שאין מחיר לחופש, באותו יום זה היה התחת שלי.  

 

מרד נעוריי

הסיפור של ליטל | קריאה: תמר יזרעאל / סתיו הר אדר

אף פעם לא ברחתי הביתה מבית הספר. גם אף פעם לא הלכתי למחלק או לתאנה. תמיד קינאתי נורא במי שכן. אבל זה היה אסור, ואני הייתי ילדה טובה. 

בתיכון התחלתי לעשן והסתרתי את זה מכולם. באיזה יום אחד בי"ב נגמרו לי הסיגריות והחלטתי להבריז משיעור, לצאת מגבולות בית הספר וללכת לקנות חדשות בכלבו. 

הייתי בחרדות קיומיות מההחלטה הזאת. ממש. מתתי מפחד, אבל בכל זאת החלטתי לעשות את זה. יצאתי מהשער ליד הסדנה של התיאטרון והתחלתי ללכת בקיבוץ. הייתי בטוחה שעוד רגע רכז השכבה שלי שמאוד הקפיד על המשמעת, הולך לתפוס אותי. שזה עניין של דקות. אבל המשכתי ללכת והגעתי לכלבו. גם שם הייתי בטוחה שבפנים יהיה איזה מורה שיזהה אותי ושהנה הלך עליי. אבל לקחתי נשימה, ונכנסתי. הלכתי לקופה, ביקשתי נובלס (בדיעבד – איכס). שילמתי ויצאתי. משם הלכתי למאחורי הכלבו ועישנתי את הסיגריה לבד, עדיין מלאה בחרדות, אבל גם עם תחושת ניצחון כזאת, כי עשיתי את זה. נראה לי שזה היה הכי קרוב שהיה לי למרד נעורים. 

אחר כך חזרתי ישר לכיתה, לא עברתי במחלק ולא בתאנה. וכשהגעתי גיליתי שלאף אחד לא היה ממש אכפת שהברזתי, ושאף אחד – במיוחד לא רכז השכבה – שם לב. 

 

שיעור חשוב לחיים

הסיפור של עומר | קריאה: שחר ג'רוסי

בכיתה ח', באיזה יום ראשון אחד, אני והחבר'ה ברחנו מבית ספר והלכנו למחלק. עברנו בדרך לנחל בכלבו, קנינו בירות. הגענו, פתחנו נרגילה. לא היינו מאוד מגניבים או מקובלים, ובאותו יום עשינו את זה בגדול. אפילו צילמנו את עצמנו חיים את החלום, והעלנו לאינסטגרם. אז האינסטגרם עוד היה דבר חדש. לא היה אותו לכולם, ובכלל לא היינו עדיין רגילים להעלות סטוריז ודברים כאלה. הצטלמנו מבסוטים, כתבנו "יום ראשון טיפוסי בהר וגיא" – והעלנו כדי שכל החנונים האחרים שנשארו בכיתה יראו ויקנאו בנו.

אבל אז, תוך כלום זמן המורה הגיע עד אלינו עם האופניים שלו. היינו בשוק. הוא צרח עלינו… וואי וואי, כל כך חזק – שאפילו את הנעליים לא הספקנו לשים לפני שטסנו משם. 

השעו אותנו אחר כך לכמה ימים, וככה למדנו שיעור חשוב לחיים: גם מורים יכולים לראות את מה שאנחנו שמים באינסטגרם, והם לפעמים גם עושים את זה. 

 

צריך לדעת איך לנהוג

הסיפור של סיון | קריאה: מתן פרייליך / עלמה נחמיאס

רק פעם אחת ניסיתי לברוח מבית ספר. לפני זה לא העזתי, ואחרי זה ברור שלא. 

יום אחד בי"ב, אביחי, אחד מהחברים עמד לצאת לשיעור נהיגה, וניצן, חברה אחרת שלי אמרה לי: "יאללה, בואי נבריז מהשיעור וניסע איתו לסיבוב". חיפשנו אז כל הזדמנות להפוגה מהלימודים, ובאותו יום החלטנו באמת לברוח מבית הספר. גם ספי, חברה נוספת שלנו, הצטרפה. היום, כשאני בעצמי מורה, אני מבינה כמה זה היה חמור.

אנחנו די בהתחלה של השיעור, אביחי על ההגה, ופתאום הטלפון של ספי מצלצל. אנחנו רואות שזאת המחנכת שלנו שהייתה ממש ממש קשוחה. ספי בלחץ, שואלת אותנו: "מה לעשות?" 

ואנחנו אומרות לה: "אל תעני". טוב. לא עוברת דקה וגם הטלפון של ניצן מצלצל, שוב המחנכת, וגם ניצן מסננת אותה. 

כמה דקות אחרי, כשכבר חשבנו שיצאנו מזה, פתאום נכנסת שיחה למורה הנהיגה, ממספר לא מוכר. הוא עונה בדיבורית, וכולנו ישר מזהים את הקול. המחנכת, שהייתה כבר ממש עצבנית, שואלת: "ספיר, ניצן וסיון איתכם באוטו?!"  

מורה הנהיגה אומר שכן, והיא צועקת עלינו: "מה נראה לכם שאתם עושים?! אתם לא מבינים כמה זה חמור?! טוסו חזרה לפה! אני דורשת שכולם יחזרו מיד כמו טאטא'לה!"

תיקתק חזרנו לכיתה, לעוד נזיפות. וזהו, אחרי זה כבר לא העזתי לנסות שוב. 

 

האירוניה בשיאה

קריאה: נוגה תמיר

אני לא זוכרת באיזה יום ובאיזו שעה זה היה. אני וחברות שלי רצינו להבריז משיעור וללכת לנחל.

בהתחלה הלכנו לשער שהכי קל לטפס ממנו החוצה, זה שליד המחששות של גיאוגרפיה. כבר התחלנו בטיפוס, ופתאום ראינו שיש שם מצלמה. וויתרנו על השער הזה, והלכנו לשער אחר, זה שליד תאטרון כי ידענו ששם בטוח לא יהיו מצלמות או שומרים או בכללי מישהו שיראה. היה ממש קשה לטפס על השער הזה אבל עדיין לא אמרנו נואש.

החברות שלי כבר עברו לצד השני, ואני הגעתי לחצי הדרך בטיפוס, וברגע שהעברתי את הרגל שלי לצד השני כדי להתחיל לרדת, בום! הטלפון שלי נפל והתרסק על המדרכה. ועוד בצד של בית ספר! חזרתי לקחת אותו וראיתי שהדבר היחיד שנשבר היה המצלמה. הפאקינג אירוניה בשיאה. 

כדי לסיים את הסיפור ברוח טובה אחרי שלוש שעות בנחל גלינו שהיו גם ליד השער של התיאטרון מצלמות. והן צילמו אותנו. התמונות הועלו לעמוד של השכבה.

 

למדנו רק שלוש שעות ביום

קריאה: עידן גולן

ברחתי מלא מבית הספר, אבל אני לא זוכר סיפור ספציפי. בתחילת המלחמה פינו אותנו לחצור. למדנו שם רק שלוש שעות ביום, אז לא היה לי מה לברוח הביתה. גם לא ממש היה לאן. לפעמים הייתי מבריז משיעור בשביל לעשן סיגריה. 

 

בני ראשי לצאת

קריאה: מעיין חרמוני

לקחתי את החתימה של אמא שלי והדפסתי אותה מלא פעמים. הייתי רושם: "שלום, אני מאשרת לבני לצאת בשעה זאת וזאת". כשהיינו בצ.ח.ר, בפינוי, הייתי נותן לשומר את הפתק, יוצא, ותופס הביתה טרמפים – כי ההסעה לגולן הייתה מאחרת בקבוע. 

כשזה הפסיק לעבוד, הייתי קופץ מעל הגדר, בצד ליד אזור התעשייה, ונוסע בטרמפים למחניים. לפעמים היינו אוכלים ב"כביש 90" שפתאום היה קרוב לבית הספר.