התחנה השמינית של זומו התארחה בעכו, פנינת התיירות של הצפון. בלב העיר המנדטורית, מחוץ למסלול התיירות הקבוע של החומוס והכנאפה ואולמות האבירים, בשכונה מעורבות ובפתח התחנה המרכזית הדי נטושה – הקמנו את אורחן זיףזיף. תערוכת ענק שעסקה בתיירות ובמשאבי טבע – ובנטייה הטבעית של בני האדם לנצל את המשאבים הקיימים יתר על המידה. כאן, מחוץ לחומות העיר העתיקה והרחק מהנמל השוקק, מתנהלת לה עכו נוספת. יומיומית. זו שמנסה למצוא את מקומה בין חיפה לנהריה. זו שמתמודדת עם אתגרים פוליטים וחברתיים. זו שתרה אחר המתכון הנכון לחיים בעיר משותפת שלעיתים נדמה שהכל בה נפרם ונפרד.

זומו הגיע לעכו על סף נקודת רתיחה בחברה הישראלית. לכאורה, זה לא זמן לאמנות. אבל זומו, מראשית דרכו ומעצם מהותו, הוא הפגנה אחת גדולה. הוא לא יוצא נגד – אלא נלחם על
הבעד. אנחנו נלחמים, עכשיו ומאז שיצאנו לדרך, על עתיד החברה שבה אנחנו מגדלים את ילדינו.

אנחנו יוצאים אל הכיכרות להציב ספסלי שיח מקוריים וחדשים במקומות שבהם נדמה שהשיח דעך. אנחנו נושאים איתנו דגל. אנחנו מודעים היטב לבעיות שטבועות במהלך שלנו – הן רבות, עמוקות ובחלקן בלתי ניתנות לפתרון – אבל אנחנו נחושים להביט דווקא בחצי הכוס המלאה. אז נכון שעוד לא הצלחנו לרפא את כל המחלות, לתקן את כל העוולות ולמגר את כל הסכנות האורבות לנו – בעכו ובכלל. אנחנו עדיין רחוקים מזה שנות אור. אבל אם הצלחנו לפתוח את שערי אורחן זיףזיף ולהזמין רבבות להצטופף ולהביט בעבודות אמנות שאינן באות רק לקשט או ליפות את המציאות – זה סימן שעוד יש תקווה ושיש עוד טעם לנסות.

* * *
התערוכה התארחה בחלל נטוש, שהיה בעבר מכללה להכשרת עובדים. את החלל, שהיה בנוי מחדרונים קטנים ואפלים, הפכנו למלון ספק נטוש, עם קורטוב אימה ומנה גדושה
של אירוניה והומור. בין האורחניות של החלל למשרדיות שלו, נבנתה לה התערוכה אורחן זיףזיף. עכו תמיד הייתה צומת דרכים, עיר נמל חשובה ומשגשגת, שאירחה מטיילים ומשכה עולים לרגל. התערוכה התמקדה בתפיסתה ההיסטורית והנוכחית של עכו כעיר אירוח שדרכים מובילות אליה וממנה, ובמערכת היחסים המורכבת בין האורח למארח, המסורתי לעכשווי והמקומי והזר.
התערוכה הציעה מבט רפלקסיבי, לעיתים הומוריסטי, המודע לנקודות העיוורון שלו עצמו, על המוזיאון שמגיע לעיר זרה ומתמקם בה באופן זמני. התערוכה עסקה בשאיפה להוות מפלט בטוח מהמציאות, ומאידך לשקף את המורכבויות שלה באופן ביקורתי.

אמנים: סוהיילה אבו הדבה מונייר • דרור אוסלנדר • אריאל אהרון-אגרונוב • ציקי אייזנברג • דניאל אלחסיד • תמרה אפרת וטליא ינובר • חנה אנושיק מנהיימר • אניסה אשקר • דועאא בדראן • מישל בוגינסקי • לאוניד בודניאנסקי • בצלאל בן-חיים • הדסה גולדויכט • איתן ג'ורג' הורוביץ • ורה גייליס • אפרת גל-נור קרן גלר • נירוונה דבאח • ראיסה דזיובוב אורי הולבן
עביר זבידאת • ניתאי חלופ • תג׳ריד חביב • מאיר טאטי דפנה טלמון • אולגה יגורוב ואולג קורצ'גין • שירן יצהרי • נבט יצחק • רועי כהן • ענבל כהן חמו • דנה לוי • רינה לוי • דניאל פישר • מעיין מוזס פלטניק • סאהר מיעארי • רועי מנחם מרקוביץ' • שאדן נהרא • מריה סאלח מחאמיד • לריסה סגל • אנה סטרוגטסקי • שחר סיון • הדר סייפן • נרדין סרוג'י • יעל סרלין • עבד עאבדי • אשרף פואח׳רי • שמעון פופקו • רות פתיר• ולנטינה קולוטוב • מריה קרונגאוז וליד קשאש • אלונה רודה • אלכסנדרה רוזנבליט • שיר רז • רותם ריטוב )בשיתוף ורדי בוברוב, דניאל פלדהקר, צח שיף( • נועה רשף רזאן שאמי • נועה שיזף • רומן שמידט • דינה שנהב • טל שרון ברנע • ילנה שיפרין • ליאן שרקייה

אוצרות: מילנה גיצין אדירם,  מעין שלף, שחר בן־נון, נרדין סרוגי' // עיצוב: אלון שריד // קהילה: עדי שחם ורומי גינזבורג  // הפקה: אורי בצון // תקשורת: אריאל אדירם 

זומו עכו התאפשר בזכות תמיכתם הנדיבה של הקרן המשפחתית על שם תד אריסון, מפעל הפיס, קרן עזראלי,  קרן ביחד, קרן אנאתה, קרן פלומס, גלריית עומר תירוש, משרד התרבות ובשיתוף אגף קהילה בעיריית עכו.