האתגר העיצובי שמולו ניצב בזומו בכל עיר ועיר שאליה הוא מגיע הוא מורכב, מסובך ומלהיב במיוחד. אנחנו מבקשים להפוך בין לילה למרכז תרבות שוקק ולהסב במהירות וביעילות חללים שהם א-מוזיאלים במהותם ובאופיהם (ולרוב גם עזובים ומוזנחים), לחלל מוזיאון דינאמי, מזמין ומהודק.

המציאות היא האלמנט הראשוני שאיתו אנחנו מעצבים את המוזיאון. בניגוד לכמעט כל מוזיאון בעולם, שבונה את המבנה והחללים השונים שלו בעצמו ובהתאם לרצונות ולצרכים של המוזיאון, אנחנו מקבלים את החלל כנתון. פעם זו קומה שנייה של מכללה ופעם סופרמרקט נטוש, פעם חצר בית ספר ופעם מרכז לוגיסטי של מפעל ענק.

את החלל הנתון מקבל לידיו המנהל האמנותי והמעצב הראשי של זומו, שי עיד אלוני, ולתוכו הוא יוצק את העקרונות העיצוביים, האמנותיים והקהילתיים שהופכים את זומו למה שהוא.

קבלת פנים ביתית

בכל אחת מהתחנות בדרך אנחנו מקבלים את פני המבקרים בעמדת קבלה, שבה מוצג המידע הבסיסי על המוזיאון ככלל ועל התערוכה בפרט, מחולקים הקטלוגים המפורטים בשפות השונות ומוגשים לכלל המבקרים התה החם והעוגיות המתוקות – כי בזומו מאמינים שהמבקרים צריכים להרגיש בבית.

לצד עמדת הקבלה מקצה עיד אלוני שטח רחב ומזמין לסדנת יצירה, שמאפשרת לתלמידים הרבים ולמשפחות הרבות שמבקרות בזומו ליצור בעצמם עבודות אמנות שקשורות לעיר המארחת ולנושא התערוכה.

כמו כן, בחלל המרכזי של התערוכה, שהוא הלב והליבה של החלל, מציב עיד אלוני ספסלים ופינות ישיבה רבות, שמאפשרות לקהל לשהות, להשתהות ולשוחח זו עם זה, מתוך אמונה שזומו הוא היכל מזמין ומעורר שיח ומחשבה. אנחנו מאמינים שהתפקיד המרכזי של זומו בכלל ושל חלל המוזיאון בפרט הוא להציב ספסלי שיח ולהזמין את כלל הקהילות בישראל לפתוח בשיח אחר ובעל משמעות.

חלל מחולל קסם

בזומו ירוחם, שהיה גם הפיילוט שלנו, קיבלנו את החצר הנטושה של בית הספר שושנת יעקב והצבנו עליה חממה ענקית ושקופה למחצה שהפכה לחלל המרכזי של המוזיאון. כמה מכיתות בית הספר הוסבו לחללי וידיאו ולסדנאות יצירה והחצר הכילה את בריכת הספרים של אביטל גבע ואת המכולות של האסיף.

בזומו ערד קיבלנו חלל גדול פי 4 – והתמקמנו במרכז הלוגיסטי של מפעל מגבות ערד, שהיה מלא בארגזים של מגבות ובחלוקים חלקים שיוצרו בירדן, הועברו לערד וממנה יצאו לכל רחבי הארץ והעולם. בזומו ערד, שעסק במנגנוני יצור ובמנגנונים שמופעלים עלינו בחר עיד אלוני להשאיר את שרידי המפעל חשוף לעיני המבקרים ובחר לתחום את חלל התערוכה בגדר רשת, שמנעה את הגישה לארגזים ולמחסנים אך השאירה את הבסיס שלתוכו יצקנו את התערוכה חשוף לעיניי כל.

חלל שהוא חלק מטקס

בזומו חצור הגלילית החלל שנבחר לארח את המוזיאון היה הקומה השנייה של מכללת MBC. החלל רחב הידיים היה עמוס חלונות ונמוך תקרה ובתוך המרחב ה-או-כה-לא-מוזיאלי הזה ביקש עיד אלוני להדהד את המעגליות ואת הקצב של הטקס על ידי יצירת מעגל מרכזי שמסביבו היו מעגלי משנה. במקום הקרנות וידיאו גדולות מימדים, שלא התאפשרו בגלל האור הרב שנכנס מבחוץ, הוצבו על רצפת החלל טלוויזיות והוגדר אזור צפייה, שבו ילדים יכלו לרבוץ על מחצלות ולצפות בעבודות וידיאו שונות.

בזומו קריית ים התארחנו בחלל המפתה מכולם – סופרמרקט נטוש על ציר התנועה המרכזי של העיר. נושא התערוכה – מעברים – נולד משילוב רעיוני בין המעברים הפיזיים של הסופרמרקט לבין המעבר התודעתי והפיזי שנטוע עמוק באופיה של קריית ים (העיר היחידה בישראל שעדיין קולטת עלייה). בתחנה הזו עיד אלוני שיכלל עוד יותר את העיצוב של החלל (שהיה בעברו גם מפעל הקרח הראשון בצפון המדינה), הוליך את המבקרים דרך מעברים פיזיים ורעיוניים ואף טיפל בשדרת העמודים שבלב הסופרמרקט, ובכך הפך אותם ממכשולים ומעצורים בדרך לעבודות אמנות ולמשענת שראוי ונכון להישען עליה.